איך אנחנו מדמיינים את הקריאה המהירה ומה זה עושה לנו

במאמר שכתבתי לפני זמן רב ושמו “להרחיב את המסגרת – גמישות מחשבתית וקריאה מהירה” סיפרתי על מה שחוקר המוח, פרופסור מייקל גזניגה מקליפורניה מכנה “הפרשן של ההמיספרה השמאלית”.

החל משנות ה-70 ערך גזניגה והצוות שלו מחקרי מוח עם אנשים בעלי מוח “מפוצל” (אנשים בהם שתי ההמיספרות של המוח הופרדו כדי להקל על הסימפטומים של התקפי מחלת הנפילה), מה שעזר להבין את ההבדל בין ההמיספרה השמאלית של המוח, שהיא לוגית, אנליטית, חישובית, מושב הלוגיקה והמחשבה הרציונלית, השפה והמדעים המדויקים, ובין ההמיספרה הימנית שהיא בעלת תפיסה הוליסטית יותר, היא יותר יצירתית, אינטואיטיבית והיא מושב האמנות והמוזיקה, אך בעיקר אינה יכולה לעשות שימוש בשפה. (ואתם יותר ממוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי “אאורקה – מה בין ההמיספרה הימנית והצלחה במבחנים“)

בשלב כלשהו של מחקריו, גזניגה והצוות שלו החלו לתהות אם האנשים שאותם חקרו ידעו מדוע הם עונים כפי שהם עונים והם החלו לשאול את הנבדקים למהות הבחירות שעשו. מהר מאד היה ברור כי ההסברים נועדו ליצוק משמעות במשהו שכבר נעשה, נועדו ליישב סתירות ולספק תירוצים. מה שהתברר בשילוב עם דימות של המוח בזמן הפעולה והתשובה שאחריו, היה שיש במוח אזור מסוים, הממוקם בהמיספרה השמאלית, שזהו בדיוק תפקידו, להיות “מיישב סתירות ומספק הסברים בדיעבד”. גזניגה כינה את האזור הזה במוח “הפרשן של ההמיספרה השמאלית“.

“איכות הפרשן תלויה במה שמזינים אותו”

זוהי ההכרזה של גזניגה כתוצאה ממחקריו.
כמובן שלמסקנותיו יש השלכות על מוסר, אתיקה, זיכרון וסיפור האמת.

ואיך זה נוגע לקריאה מהירה?

בקורסים שלי, שמתחילים עם הכרות עם תשעת הכללים לתפיסה של המוח את המציאות (שקטע מהם ניתן לראות בסרטון על “נפלאות התפיסה“), אנו נפגשים עם העובדה שהמוח שלנו אינו יכול לתפוס את מה שאינו מכיר מראש.
ומה אנו מכירים מראש? את הדרך שלנו לעשות את הדברים, כולל לקרוא, בצורה מסוימת.
למדנו לקרוא רק בצורה אחת.
מזה נובע שהדרך היחידה שיש לנו לוודא שאכן קראנו והבנו את הנקרא היא זו שאנו מכירים ושלטענת רבים אינה יעילה ואינה עונה על הדרישות של כמות חומרי הקריאה שאנו צריכים ורוצים לקרוא ביחס לכמות הזמן העומדת לרשותנו.
אלה שנוכחו בכך רוצים לעשות צעדים כדי לשפר את מהירות ויעילות הקריאה, ואולי הם פונים אלי כדי שאלמד אותם, שהרי יש לי ניסיון רב בכך.

מה שאנחנו כבר יודעים על קריאה מהירה

אני לא המצאתי את טכניקות הקריאה המהירה. הן הרבה יותר עתיקות ממני ואין לי יומרה להציג אותן כמשהו חדשני שהומצא על ידי. רשת האינטרנט מלאה בעדויות, מידע, סרטונים, מאמרים, קורסים של קריאה מהירה מכל העולם – חלקם בעלי ערך וחלקם פחות, אך לכך נצטרך לייחד מאמר נפרד. לכן אנשים מגיעים אלי כשהם כבר מצפים לטכניקות מסוימות, לדרך מסוימת לעשות את הדברים.

והנה חזרנו ל”פרשן” ולמה שהוא הוזן בו.
כי אם הפרשן שלי החליט שקריאה מהירה והדרך ללמוד אותה צריכה להתנהל בדרך מסוימת, הדרך ששמע עליה, פגש בה, דמיין לעצמו (זה לא ממש משנה), הוא יצפה שמה שיקרה בקורס יענה על אותן ציפיות, יתנהל כפי שציפה, יספק חוויה כפי שציפה, ייתן את התוצאות שציפה.
ואם זה לא עונה על הציפיות שלו?
ואם הקורס הוא שונה מכפי שדמיין הפרשן שלנו?
האם זה אומר משהו על הקורס, או על הקריאה המהירה בכלל?
למען האמת, זה אומר בסך הכול את העובדה שהקורס אינו תואם את הדמיון של הפרשן שלנו. זה הכול.

שלושה סעיפים, תתי סעיפים והנחיות טכניות מדויקות

אחרי 11 שנים ויותר מ-2000 איש שלימדתי אפשר לומר שרכשתי קצת נתונים סטטיסטיים על ההתנהלות של הפרשן אצל אנשים שונים. אני יכולה להעיד – עם הומור, תמיד עם הומור – שהרוב הגדול של הפרשנים מצפים לטכניקה. נקודה. ומה זאת ‘טכניקה’ בשביל הפרשן שלהם?
הוראות המחולקות לסעיפים ותתי סעיפים, תתחילי מלמעלה, דלגי על שתי שורות כל פעם והתקדמי בזווית של 450., כולל תיאור מדויק של החוויה.
ומה זה השטויות האלה של “נפלאות התפיסה”, של איך המוח עובד?
ו”אני ציפיתי לקריאה מהירה ואת מדברת איתי על “צור את התנאים” ועל לנשום….”
“ואיך זה שהטכניקה כזאת פשוטה? למה לא עשיתי את זה עד היום?”
ואני שוב חוזרת, פעם אחר פעם, שהבעיה אינה אף פעם בטכניקה,
שאין שום טכניקה בעולם שתקרא שום דבר במקומנו,
שאנחנו אנשים שונים ושלכן אנחנו זקוקים להתאמה של הטכניקה לחזקות ולחולשות האישיות שלנו,
שמוח הזוחלים שלנו הוא המוח אליו מתנקז באופן אוטומטי רוב האנרגיה
….

אז זהו, שאם אנחנו לא ערים לכך שכל המציאות שלנו מוגדרת על ידי מה שמוכל בנו כבר, שהפרשן שלנו בוחר להסביר לנו את הדברים בצורה היחידה שהוא מכיר, שכל זה אינו בחירה שלנו בכלל אלא קורה לנו ואנחנו פשוט נותנים לו הסברים בדיעבד, אם אנחנו לא ערים לכל זה אז יהיה לנו קשה להיפתח וליצור שינוי, והרי בכך מדובר.
אני יודעת, זה לא תמיד “נעים” לגלות שאנחנו לא בוחרים בעצם, שאנחנו מעין אוטומט, שאין לנו את השליטה שאנחנו רוצים בעצמנו, בעולם, בדברים ובאחרים,
אבל אני מבטיחה לכם שכשמספיקים להיבהל מזה, זה הופך אפילו למשעשע.

אז הנה, עכשיו אתם יודעים, יש פרשן.
איך מתעלים מעליו?
להרחיב את הגבולות, לאתגר את עצמנו, להיות סקרנים, להתנסות בדברים חדשים, לאסוף ידע – כל אלה יכולים לעזור לנו בהתמודדות שלנו עם שינויים ועם… טוב נו, עם קריאה מהירה כמובן.

קראו על הקורס השלם לקריאה מהירה שלי