קריאה מהירה בעולם הדיגיטלי -מחשבים טאבלטים ועוד
גם במסכי טאץ’ או טאבלט, עקרונות הקריאה המהירה על גבי מחשב לא משתנות.
למען האמת, עיקרון הבסיס של הקריאה המהירה, כלומר שימוש ביד (או תחליף לה) נותרים בעיניהם.
מדוע?
נזכיר שוב את שלושת הסיבות שהופכות את השימוש ביד לכדאי ומועיל:
- היד כל הזמן אומרת לנו היכן אנחנו נמצאים בטקסט, גם למקרה שנסיח את דעתנו. אם זה יקרה, נדע לאן לחזור. בנוסף, עצם זה שיש שם יד שאומרת לנו שאנחנו קוראים יכול לעזור לנו להישאר מרוכזים.
- התנועה של היד תואמת יותר את דרך תפקוד העיניים, מעייפת אותן פחות ומקלה על המעקב אחרי הטקסט.
- ההרגלים הישנים שלנו יגרמו לנו תמיד לרצות להאט, או לחליפין לרוץ עם העיניים על הטקסט בלי שום קשר לרמת ההבנה שלנו. היד, תחת פיקוד המוח שלנו, תכתיב לנו את הקצב הנכון.
בהתחשב בגורמים האלה, אין שום סיבה בעולם לרצות להפסיק לעבוד עם היד.
בקריאה מהמחשב השתמשנו בסמן ובעכבר שמזיז אותו במקום היד.
המלצתי להגדיל את הסמן, להפוך אותו לבולט יותר.
בנוסף, יישמנו את העקרונות הבאים:
- הגדלת התצוגה
- “צביעת” השורות שאנו קוראים (אם כל השורה או עם במרכזה בלבד כשאנו מצרפים את שיטת “שתי התחנות”).
- שימוש בפונקציית Scroll, כלומר לתת לטקסט לזוז בעצמו במקום שאנו נזוז על גביו, ואת זאת עשינו על ידי השימוש בכפתור המרכזי בעכבר שלנו.
מדוע אני חוזרת על העקרונות?
זה פשוט, משום שהעקרונות הם אלה ובכל פעם שנרצה לאמץ שימוש במדיה אחרת או בכל מקום שהוא, נצטרך למצוא התאמה של העקרונות לאותו סוג מדיה.
אז מה קורה במסך טאץ’? מה נותר בעינו מהעקרונות ומה משתנה?
אתחיל מכך שבכל מקרה הייתי ממליצה להמשיך להשתמש בעכבר ככל האפשר.
היתרונות של העבודה עם העכבר הם רבים והוא באמת יכול לעזור לנו לקרוא.
יש ברשותי מחשב “טרנספורמר”, כלומר מחשב שיכול לתפקד כמחשב רגיל עם מקלדת, אך ניתן להפריד את חלק המסך שלו ולהשתמש בו כטאבלט (גודלו כשל אייפאד).
כשאני עובדת על טקסטים, אני ממשיכה להשתמש בו כמחשב ומחברת לו עכבר. היתרונות הם ברורים מבחינתי, שכן אני יכולה להשתמש בפונקציית ה”צביעה” וגם ב-scroll.
אך אם בכל זאת אנו רוצים להשתמש ביתרונות הטאץ’ (בפרט אם מדובר בטאבלט), יש כמה פעולות שאנו יכולים לעשות כדי ליישם את הקריאה המהירה:
- להגדיל את התצוגה. זה בכל מקרה קל יותר לראות מילים גדולות יותר מאשר לאמץ את העיניים לקרוא טקסט קטן.
- היד תעבוד על המסך כאילו הוא ספר מודפס. כאן נוכל ליישם את כל אחת מהדרכים שמצאנו כדי לעבוד עם היד או האצבע, ממש כאילו מדובר בדף של ספר. כמובן, קיימת האפשרות לעבוד עם עט או כל כלי שהוא, כשאנו נזהרים לא לקשקש או לשרוט את המסך.
העבודה עם היד תחייב אותנו לנקות את המסך לעיתים קרובות יותר, אך את זה אנו כבר מכירים מהטלפון הסלולרי שלנו, נכון? - כשאני קוראת עם יד ימין על גבי השורות (אני משתמשת בעט מחיק של פיילוט שיש לו מעין גולת גומי בסופו, כך אני בעצם עוברת על המסך עם משהו רך שלא יכול לגרום נזק), אגודל יד שמאל שלי “מסיע” את הטקסט כלפי מעלה ומשמש בעצם כ-scroller. זה מאפשר לי להישאר עם העיניים על אותו אזור של המסך והטקסט שזז מקיים את יתרון התנועה.
חשוב לזכור שבקריאה מהירה, ככל שהעיניים רגועות יותר כך קוראים טוב יותר.
אפשר גם להפוך את השימוש בידיים: יד שמאל תעבור על הטקסט ואגודל יד ימין הוא זה שיניע את הטקסט.
לקרוא מהטלפון החכם:
באופן עקרוני, תמיד אמשיך להמליץ לכם לקרוא על גבי מסכים גדולים יותר וטובים יותר, בעיקר לטובת בריאות העיניים.
כל ההמלצות שלי לקריאה ממסך טאץ’ תקפים גם לגבי טלפון חכם, בדיוק באותה הצורה.
אך עד שהתכנה שלי תותאם לטלפונים, אני יכולה להמליץ על שתי אפליקציות שעושות עבודה דומה מאד ומאפשרות הבזקה של המילים על גבי המסך שלכם.
לראשונה קוראים “A Faster reader”.
יש אותה זמינה הן לאנדרואיד והן לאייפון והיא פשוטה ונעימה לשימוש.
היא מתבססת על כך שתעתיקו טקסט מתוך כל אתר שהוא (או מסמך) ובאופן אוטומטי תייצא אותו ל-clip board של התכנה ותבזיק לכם את המילים, אחת אחת, על גבי המסך.
הגרסה החינמית מאפשרת מהירות של עד 350 מילים לדקה. המסך נשאר לבן ואין אפשרות לשנות את גודל או צבע הטקסט.
גרסת הפרימיום, שהיא בתשלום, מאפשרת עוד כמה יתרונות, כמו למשל לקרוא עד 1000 מילים לדקה, לשנות רקע ועוד.
לשנייה קוראים Speed reading trainer
העיקרון דומה, רק שיש לה תכנית מדידה ראשונית ותכנית אימון, יש אפשרות לקבוע את צבע הטקסט (שחור, אפור, לבן ו”שזוף”) ואת צבע האות המובלטת (אדום, ירוק, כחול, צהוב) והיא מכילה טקסטים מובנים שעליהם מתאמנים אך אני מודה שמצאתי בה הרבה באגים ובעיקר, לא מצאתי דרך להירשם כדי לראות איך קוראים בה תכנים שאתה עצמך מזין.
יש עוד הרבה אפליקציות, רובן הגדול דומה ומשתמש באותו העיקרון.
אני מזמינה אתכם לשלוח לי המלצות על דברים שפגשתם ואהבתם ואני מבטיחה להעמיד אותם לרשות הקהילה.