קריאה מהירה זה בגדר “טוב מידי להיות אמיתי”.
זה לפחות מה שטוען אחד החברים בדף הפייסבוק העסקי שלי.
והוא גם מצטט מחקר מדעי שתומך בקביעה הזאת.

אז אם נאמין למה שטוען המחקר (והחבר), אין בכלל טעם ללמוד לקרוא מהר.
האמנם?

מי אני?
אני עוסקת בזה, חוקרת את זה, מלמדת את זה כבר 17 שנים.
אני זו שלמדו אצלה כבר יותר מ-2500 איש.
אני זו שיש לה אוסף של מאות עדויות במיילים, בפוסטים, בוידיאו של אנשים ששיפרו את יכולת הקריאה, ההבנה, הזיכרון שלהם.
נראה לי שיש לי פה מספיק רקע, ניסיון והצלחות בנושא כדי לענות, מה אתם אומרים? 😊
הבטחתי לחבר שאני אתייחס למאמר (ואציין שנכנסתי גם לכל קישור שהמאמר הזה הוביל אליו) ואני מודה לו על ההזדמנות להגיד את מה שהניסיון שלי לימד אותי. וכדי להיות מדויקת, הנה עבורכם המאמר הנדון

היכנסו לקישור הזה כדי לקרוא את המאמר (באנגלית), או פשוט תאמינו למה שאני מספרת שכתוב בו (בעברית) 😊

מקומן הנכון של הטכניקות

נתחיל מכך שהמאמר לא נותן שום נתונים מספריים. כמה אנשים הם בדקו, מה נתנו להם לקרוא וכו’, יש רק אמירה כללית שטוענת ש”הם מצאו עדויות מעטות שתומכות בקריאה המהירה ככלי להבנה וזכירה של כמויות גדולות של חומר כתוב”.

במאמר הם בעיקר מדברים על טכנולוגיות של קריאה מהירה (speed reading technologies).
כאן אני חייבת להסכים.
ואכן, הנחת היסוד שלי, המשפט הראשון שאנחנו אומרים לכל מי שמתעניין בקורס (ושהופיע תמיד בשקף השני בכל קורס שלי של מיומנויות למידה באוניברסיטה) הוא שאין שום טכניקה שתקרא שום דבר במקומך. הטכניקות הן כלי שניתן להשתמש בו, אבל הן לא באות במקומנו.

אז כדי להבהיר, גם אני לא מאמינה שטכניקה לבדה יכולה לשנות את הדרך בה אנו קוראים, מבינים וזוכרים את הנקרא! ואכן, הקורס שלי ממש לא מתחיל מהטכניקות, אלא ממסע שמטרתו קודם כל ההבנה הלוגית של איך כל זה עובד, איך המוח שלנו עובד, איך הוא תופס את המציאות למה אפשר להשתמש בו טוב יותר ובעיקר, איך ניתן להתאים את הטכניקות למי שאנחנו, לחזקות ולחולשות שלנו אך גם לסוג הספר שאנו קוראים ולמטרת הקריאה (זה עוד אחד ממשפטי המפתח ששומע כל מי שמתקשר להתעניין בקורס 😊 ).

מהי הנחת היסוד שלי? שאי אפשר לקרוא את הכול באותה הצורה, עם אותה כמות של תשומת לב, רק בצורה טכנית, זה לא יכול לעבוד! שהרי אנחנו לא קוראים באותה צורה רומן או ספר מתח וספר עיון אקדמי. זה לא קורה היום, זה לא יקרה גם בעזרת הטכניקות. אי אפשר “להשטיח” את עולם הקריאה. אין לכך שום התייחסות במאמר ולא מצוין על איזה סוג חומרי קריאה נבדקו הנבדקים, רמת הקושי שלהם וכו’. בתור מחקר מדעי, אני מוצאת את הנתון החסר הזה משמעותי.

האם הכל חשוב באותה המידה?

וכאן המקום להתייחס לעוד קביעה שנעשתה במאמר בו אנו דנים. החוקרים טענו שבעצם הקוראים המהירים היו מהירים כי הכירו את הנושא ושלכן היה להם קל להבין מהר מאד ולהוציא את הנקודות העיקריות.
הקביעה הזאת עוררה בי תרעומת. ברור שאנשים מלומדים, בעיקר בתחום האקדמיה (שהרי ידוע שרוב המחקרים באוניברסיטאות נעשים על סטודנטים הלומדים באותה אוניברסיטה), מכירים רבים מהנושאים אותם הם קוראים.

האם זה לגנותם? וברור גם שכשאני מכירה נושא מסוים – ואני כאן באמת מדברת מניסיון אישי – וכשאני נתקלת בספר חדש, לא כל התכנים בו חדשים עבורי ולכן, אך טבעי הוא שאחפש מה בספר הזה הוא עקרוני, מה מרכזי ומה פריפרי, מהו הדבר שאוכל לקחת מהספר הזה שלא ידעתי קודם ולכן אך טבעי שלא ארגיש את הצורך לקרוא בו כל מילה.

אתן דוגמה: אני עוקבת כבר שנים אחרי מחקריו של פרופסור מייק גזניגה מאוניברסיטת סנטה ברברה בקליפורניה. הוא חוקר את שתי ההמיספרות ואחד הנושאים הכי מרתקים עבורי ושאני מתייחסת אליו בקורס שלי, הוא הנושא של “הפרשן של ההמיספרה השמאלית“. קראתי את כל ספריו של פרופ’ גזניגה וצפיתי בהרבה מהרצאותיו בוידיאו. בלי ליטול דבר מכבודו של הפרופסור, שהוא גם איש חביב מאד כשלעצמו, בחלק גדול מספריו יש חלקים שלמים שמעניינים אותי פחות. מדובר בחלקים המתארים את הקריירה האקדמית שלו ושל שותפיו למחקר ודברים דומים נוספים. אותי, הרי, עניין להבין את ה’פרשן’…

לא כל חלקיו של כל ספר ראויים לזמן שלנו והיכולת לברור בזריזות מה באמת חשוב, מהו העיקר ומהו הטפל, היא יכולת שצריך להתפאר בה ושאינה מורידה דבר מהקריאה המהירה, נהפוך הוא! מעבר לכך, בקריאה המהירה לא מפספסים דבר והעדויות שיש בידי מספרות סיפור אחר: לא רק שלא מאבדים את הקשב, אלא הוא משתפר. בקריאה מהירה נשאר לנו ממה שקראנו הרבה יותר מאשר בקריאה ה”רגילה“.

ואוסיף עוד: אחת מהמיומנויות שאני מלמדת בקורס שלי היא מה שאני מכנה ה’הקדמה‘. זו היכולת לקחת ליד ספר (או מאמר, או אתר או כל מצע נתונים אחר) ולהבין במה מדובר, מה יש שם, מה אני יכולה לצפות ממנו והאם – ויסלחו לי כלל הסופרים והמוציאים לאור – הספר הזה שווה את זמני. היכולת לדלות בצורה מהירה את המידע הזה יכול לחסוך לי זמן ומאמצים מיותרים רבים.

לשדרג את המוח – תפיסה הרבה יותר כוללת

אז כדי לסכם את החלק הזה, אינני יודעת איזו טכניקה או טכנולוגיה נחקרה במחקר הזה, אין פה נתונים מספיקים. אני מלמדת להשתמש במוח שלנו אחרת עם מכלול של טכניקות, אני מלמדת איך לשדרג את המוח, לאמן את הקשב, הריכוז (שוב, אין שום טכניקה שתקרא שום ספר במקומנו!), לאמן את הזיכרון ובעיקר, להבין איך כל זה קורה ואיך ניתן להתאים את זה למי שאנחנו ולמטרת הקריאה שלנו. זה סיפור אחר לגמרי.

ובואו לרגע נוסף נדבר על מחקרים מדעיים בכלל ועל הערך המוחלט שאנו נותנים למחקר זה או אחר. המסע שלי בעולם המדע הראה לי שלכל מחקר יש מחקר שסותר אותו. גם לחוקרים יש ‘אג’נדה’, לעיתים קרובות הם רוצים להוכיח משהו.

הרבה מחקרים נעשו על המוח, על התפיסה, על התודעה. מן הסתם, אני מתעניינת מאד במחקרים האלה ולכן, מעבר למייק גזניגה שכבר ציינתי, יש מחקרים רבים שקראתי ואשר “מוכיחים” את היכולת של המוח לתפוס מהר ולהבין מידע.

אציין למשל את המחקר של פרופסור רן חסין מהאוניברסיטה העברית, שהוכיח מחקרית שהמוח יודע לפתור בעיות במתמטיקה בתת מודע (ראו את התמונה של המאמר שהופיע בעיתון הארץ על המחקר שלו)

באופן אישי, התרשמתי עמוקות מהמחקר של פרופסור דניאל כהנמן (שנעשה יחד עם עמוס טברסקי), שזכה עבורו גם בפרס נובל, ואשר סוכם בספר הנפלא “לחשוב מהר, לחשוב לאט” ובו הוא מדבר על שתי מערכות שונות במוח שלנו אשר מעבדות את המידע בצורה שונה (ראו כאן סרטון קצר בו הוא מסביר זאת).
חוקרים ישראלים רבים חוקרים את התודעה באמצעים מדעיים ומגלים בדיוק את מה שנטען בקורס: שהמוח מבין הרבה לפני שאנחנו יודעים שהוא מבין. אציין לדוגמה את פרופסור רפי מלאך ממכון וויצמן למדע, את ד”ר ליעד מודריק מאוניברסיטת תל אביב ורבים אחרים.

קריאה מהירה היא קורס חובה לעובדי הפנטגון, למשל, ודארפה Darpa)), הסוכנות הממשלתית והזרוע החוקרת של מחלקת ההגנה של ארה”ב, עושה מחקרים רבים בנושא האצת למידה וזכירה. (תוכלו לקרוא על זה כאן ותוכלו לצפות בוידאו קצר על המחקר כאן) ,

אך מעבר למחקרים המדעיים השונים, מעבר לניסיון שלי עצמי, מה שאני בהחלט יכולה להסתמך עליו הן מאות העדויות שאספתי מהמתאמנים שלי במשך השנים. כל אחת מהן נותנת לי כוח להאמין ולהמשיך למרות כל מי שרוצה “להוכיח לי שזה לא עובד”.

אהבתי גם את התגובה שכתב מישהו למאמר עצמו:

“I’m curious the authors’ thoughts on a reader like Theodore Roosevelt who reputedly read one to three books daily with astonishing speed and retention, often citing back the actual text with remarkable recall.”

כי רשימת הקוראים המהירים המוכרים (ואני מזמינה אתכם לקרוא את המאמר שכתבתי) היא אינסופית 😊
בקיצור, כל הכבוד למחקרים המדעיים, אבל בואו לא נבחר את מה שמחליש אותנו, את מה שמוכיח שלא נוכל להשתנות, שלא נוכל להיות טובים יותר. בואו נבחר את כל מה שמחזק אותנו, כל מה שמעודד אותנו להשתפר, לרכוש יכולות, להיות טובים יותר. בכל תחום.

הקשיבו לשולמית מקריאה את המאמר הזה

קראו על הקורס השלם לקריאה מהירה שלי